אורה
זוהי הזדמנות להעלות על הכתב מחשבות שיש לי בהקשר לחוג ליוגה בו אני לוקחת חלק
זוהי השנה השלישית ברציפות.:
זה לא סוד שלא מכל מורה אפשר ללמוד,ובטח שלא יוגה.
שהרי לא מספיק שהמורה יודע את החומר..
חשובים כל כך הרבה אלמנטים:
הריתמוס של השעור,
התאמה ליכולות ולצרכים שלך
חיזוק הקיים והליכה עוד צעד קטן קדימה…
ולפעמים השיחה המקדימה בקבוצה
ועוד ועוד ועוד.
מבחינתי סוף סוף יש לי מורה ליוגה שמבינה אותי ואני מבינה אותה.תודה. אורה.
הדס
יוגה בשבילי
ראשית יוגה היא קודם כל תרגול לגוף, התמודדות עם יכולות ואי יכולות. יוגה היא האפשרות לעשות את מה שלא יכולתי לעשות מבחינה גופנית קודם.
שנית – החלק ה"רוחני" של היוגה רחוק ממני עד מאד.
שלישית – וקשור להגד הקודם, על אף ההתנגדות הפנימית שלי ל"רוחניות" של היוגה, גיליתי שנשימות בסוג של דמיון מודרך, אכן עוזרות למתן כאבים, מתיחות ומרעין בישין אחרים. שלא לומר שתרגילי ההרפיה מובילים אותי בחדווה לשינה טובה יותר.
נדהמתי מהמהירות שבה נכבשתי על ידי סוג הפעילות הגופנית הזו.
מדוע את?
בגלל היכולת להדגיש ולחזור ולשנן מתי להפסיק – לעבוד עד הנקודה שהגוף אומר "די". לא לוחצת, לא דוחפת קדימה במהירות.
בגלל ההסברים האנטומיים המשכנעים המלווים בתמונות.
אבל יותר מכל – בגלל הלך הרוח השקט, השלווה, החיוך.
קולך השקט, הסבלנות, הנכונות לסטות מהתרגול כדי להקשיב, לתת עצה או שילוב אחר של פעילות.
כל אלו מצדיקים את הבחירה שלי