הודו קוראת לי
הודו קוראת לי
בתור מורה ליוגה, המשיכה להודו ממש מובנת, כמעט "בילט-אין" במקצוע. הרצון שלי לבקר במקום שהוא המקור של היוגה הלכה והתגברה עם השנים, ואם זאת, היו חששות, התלבטויות והרגשה שזה לא הזמן הנכון. האמת, אף פעם אין "זמן נכון" להתנתק לחודש מהמשפחה ומהעבודה. תמיד יש סיבות כאלה ואחרות לדחות את המסע. ובכל זאת, החלטתי שעכשיו, במהלך שנת ה-60 שלי, זה הזמן!
המסע להודו הוא מסע פנימי וחיצוני. המסע הפנימי התחיל מהרגע שהרעיון עלה וקיבל במה במחשבותיי, אבל כדי שהוא יתממש גם בעולם החומר, צריך לעשות מעשים. אז האזרתי אומץ, קניתי כרטיס טיסה, תכננתי מסלול (אחרי התייעצות אם חברות שכבר עשו את זה), והנה זה קורה! בחול המועד סוכות (באמצע אוקטובר) אני טסה להודו בפעם הראשונה בחיי, לארבע שבועות, ל ב ד !!!
אני רוצה לחזור להיות תלמידה, להשתתף בשיעורי יוגה ומדיטציה, ובעיקר להנות מזמן פנוי לעצמי. בלי יותר מדי עשיה. יש לי רצון וציפיה להתחבר לשקט הפנימי וליצירתיות שלי שלעיתים הולכים לאיבוד בתוך המולת החיים. לוקחת איתי מזרון יוגה לתרגול ומחברת לרשום חוויות, רעיונות, הארות וציורים.
כמובן שבעידן שלנו, אי אפשר בלי טלפון נייד ובטח אעלה רשמים ותמונות לפייסבוק ולוואטס-אפ, אך ממש חשוב לי להתנתק מהמסכים כמה שיותר. להעיז להיות "לא זמינה כרגע". מעניין אם אצליח…
למסע החיצוני יש תאריך התחלה ותאריך סיום . לעומתו למסע הפנימי אין זמן קצוב, הוא ממשיך, ואני איתו, מקלפת קליפות שמכסות על המהות, חושפת את הייעוד ואת הלב.
ההכנות בעיצומן, ואני מתרגשת!
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!