יוגה לגיל השלישי לפני למעלה מ-10 שנים פניתי למנהלת מרכז יום לקשיש והצעתי לה להעביר שיעור יוגה במרכז. היא הסתכלה עלי כאילו נפלתי על הראש. הרי יוגה עושים בשכיבה על המזרון, וצריך להיות גמיש ובכושר, לא? אז זהו, שלא בהכרח. הסברתי לה שמדובר ביוגה על כסאות המותאם ליכולות של הקשישים, והיא, למרות שהיתה סקפטית, הסכימה […]
יוגה היא השקטת גלי התודעה (פטנג'לי I.2) שנים רבות אני משתתפת בקבוצת לימוד שנפגשת אחת לחודש ללמוד ביחד "יוגה סוטרות של פטנג'לי" – טקסט יוגה בן כ- 2000 שנה, שעדיין רלוונטי היום, בעידן המודרני. המשפט "יוגה היא השקטת גלי התודעה" פותח את הטקסט, אחרי המשפט הראשון שמכריז "עתה הוראת היוגה", והוא בעצם כל התורה כולה. שאר הטקסט מסביר לנו מהם גלי התודעה, מדוע כדאי להשקיט אותם, ואיך לעשות זאת. הטקסט מטווה דרך שיש ללכת בה בהתמדה ולאורך זמן. אין מבטיחים לנו תוצאות "אינסטנט"!
ומה הן התוצאות שאנו מחפשים?
ביום יום, התודעה שלנו נוטה לקפוץ מנושא לנושא, אנו חושבים אלף מחשבות ברגע אחד, ומאמינים שהמחשבות שלנו הם "המציאות". התוצאה היא אי-שקט וסטרס שפוגעים בבריאות ואיכות חיינו. המצוקה הזו היא הסיבה העיקרית שאנשים רבים כל כך פונים ליוגה בימינו.
בתרגול תנוחות היוגה (אסנה – asana) יש יתרונות פיזיים ונפשיים חשובים, במיוחד בעולם המודרני, כגון הפחתת סטרס והגברת החוסן הגופני. זאת ההתחלה.
העמקה בטקסט של פטנג'לי מבהירה שתרגול יוגה איננה רק תרגול תנוחות יוגה. אם אנחנו רוצים להמשיך מעבר להפחתת סטרס למקום של תודעה שקטה, עלינו להעמיק בתרגול הרוחני של היוגה. בטקסט העתיק אין כמעט אזכור של המילה "אסנה", וכשהיא כבר מופיעה, הכוונה כנראה לתנוחת מדיטציה. יש היום ויכוח לגבי מקורות התרגול הפיזי של היוגה. יתכן שהוא בן כמה מאות שנה – או אפילו פחות מ-100 שנים. אין זה משנה. התרגול הפיזי של היוגה כפי שהתפתח במאה האחרונה היא כלי, דרכו אנחנו מתרגלים את תשומת הלב והריכוז, שהם לב התרגול היוגי. תשומת הלב לתחושות הפיזיות, לנשימה ולרגשות ומחשבות שעולים תוך כדי תרגול, מבדילים תרגול יוגה מאימון גופני. מעבר לתנוחות יוגה, הדרך של היוגה כוללת בתוכה כללים להתנהגות נאותה (yamas & niyamas) כבסיס ראשוני, בלעדיה אי אפשר להגיע להישגים רוחניים. כל מה שאנו עושים בחיים – בין עם זה תרגול יוגה, אימון גופני כלשהו, ריקוד, עבודה, בישול, מערכות היחסים שלנו – הם הזדמנות לתרגל תשומת לב וריכוז – כלומר לתרגול יוגה במובן הרחב של המושג.
מזל טוב, בשעה טובה ומוצלחת נולדה תינוקת מקסימה, בת בכורה, ויחד איתה נולד – זוג הורים. 9 חודשים מתכוננים לרגע הזה, אך שום דבר לא באמת מכין אותנו למציאות שמשתנה באחת, לתמיד. תפקיד ההורה הוא בעיני רבים התפקיד החשוב, האחראי והמורכב ביותר שנמלא בחיינו, ואין לנו כל הכשרה! האם הטריה כואבת מהלידה, מוצפת הורמונים, חלב ורגשות, והאב הנרגש והמבולבל צריכים לטפל בתינוקת זעירה וחסרת ישע שהגיעה ללא כל הוראות הפעלה. הצילו!
יוגה היא איננה רק תנוחות של הגוף. התנוחות, בשילוב עם נשימה, הן אמצעי, בעזרתו אנו מגבירים את המודעות לגוף. המודעות לגוף היא השער דרכו אנו לומדים להתבונן על עצמנו ועל הסביבה. ההתבוננות מובילה אותנו להבנה של מי אנחנו ותחושת "אני" ברורה מאפשרת לנו להיות נוכחים עם כל מה שקורה. נשמע מסובך? כל מה שצריך זה לעצור רגע, לישר את הגוף בישיבה או בעמידה, ולקחת נשימה עמוקה, תוך תשומת לב לתחושות הגוף. בזמן שלוקח לנשום נשימה אחת או שתיים אפשר לחדש כוחות ולהרגע. מרגע הלידה ובמשך חודשי חייו הראשונים, התינוק חי בסמביוזה עם אמו ונדרשת ממנה התמסרות טוטלית כדי לספק את צרכיו. אך עד מהרה מסתבר שלמרות האהבה, הרצון והמאמצים, לפעמים התינוק בוכה, ללא כל סיבה נראית לעין. אין זה פשוט כלל להיות נוכחים איתו במצוקתו! כאן זה בדיוק המקום לנשום נשימה עמוקה, לחבק ולזכור שזו הדרך היחידה שיש לתינוק להביע את עצמו.
ואי אפשר בלי כמה עצות מעשיות מעולם היוגה לאם אחרי לידה:
הריון ולידה גורמים נזק לרצפת האגן. כדאי להתחיל מוקדם ככל האפשר לחזק את שרירי רצפת האגן. בישיבה או בשכיבה, אספי את רצפת האגן בנשיפה (כמו לעצור את זרם השתן). שחררי שאיפה. חזרי על זה 10 פעמים, לפחות פעמיים ביום.
נשים רבות סובלות מכאבי גב עליון וכתפיים בגלל תנוחת הנקה/האכלה לא נוחה. שימי לב לתחושות הגוף שלך ונסי למצוא תנוחה טובה ככל האפשר. אחרי ההנקה, שלבי ידיים מאחורי הגב וישרי אותן בעדינות. תתמתחי בכל הזדמנות!
מובן שאת עייפה! 5 דקות של הרפיה טובה יכולות לאושש אותך, כאילו שישנת שעה. מומלץ לשכב על הגב כשהרגליים ב-90° על הקיר. נישמי לבטן.
**חזרה לפעילות גופנית מלאה תיעשה רק לאחר כ6-8- שבועות, כשמפסיק הדימום ובאישור הרופא המטפל.
הורות היא מסע ארוך וכמו כל מסע, הוא מתחיל בצעד ראשון. יוגה, והמודעות והנוכחות שמתפתחות דרך התרגול יכולה לעזור להתמודד עם הקשיים והאתגרים, וגם להינות מרגעי אושר קטנים וגדולים לאורך הדרך.
דמיינו זרע קטן המכיל בתוכו פוטנציאל להפוך לעץ. אם התמזל מזלו, הזרע ננטע באדמה. האדמה מזינה ומטפחת את הזרע וכעבור זמן, כשהוא מבשיל, הוא מוציא ניצן והופך לשתיל רך. בתהליך הדרגתי, שורשיו צומחים לתוך האדמה, הגבעול הרך הופך לגזע, והעץ צומח, גדל ומתחזק. העץ ממשיך לצמוח ולהתרחב במשך כל חייו ומעניק מחסה, יופי ופירות. בבוא הזמן העץ ימות ויפנה מקום לעצים צעירים.
לעץ יש חיבור מושלם ליסודות הטבע – אדמה,מים, אש ואויר.
שורש העץ מתחברים אל האדמה, ומעניקים לו יציבות. דרכם העץ ניזון במים. עליו הירוקים קולטים את את אור השמש (אש) והופכים אותו בתהליך של פוטוסינטזה למזון. העץ "נושם" את האויר, צורך פחמן דו-חמצני ופולט חמצן, וכך אנו, בני האדם, חיים בסינרגיה עם העצים.
העץ מעניק לסביבתו יופי, צל, מחסה, לעיתים פירות ותחושת שלווה.
תנוחות יוגה הן תבניות, לתוכן אפשר להזמין אכויות שונות. תנוחת העץ היא הזדמנות "להיות עץ", לחוש בתוכנו את תכונות העץ בעזרת התנוחה, מחשבה ודמיון.
תנוחת עץ ביוגה היא תנוחת שיווי משקל, בה עומדים על רגל אחת. התנוחה מלמדת אותנו ליצור יציבות בדרך שונה מההרגל שלנו, "להשתרש" באדמה, להיות ממוקדים ושלווים.
אני מזמינה אותכם להצטרף אלי לתנוחת העץ.
אתאר 3 שלבים, לפי דרגות קושי. אפשר לבחור בכל אחד מהשלבים, אפשר להיעזר בקיר ואפשר אפילו לעשות את התנוחה בישיבה. הכניסה לתודעת העץ, שהיא מהות התנוחה, איננה מותנית בתנוחה "מושלמת".
נעמוד על משטח יציב ברגליים צמודות. נדמיין שמכפות הרגליים יוצאים שורשים לתוך האדמה.
נקבע את המבט בנקודה על הקיר בגובה העיניים או על הרפצה, 1-2 מ' לפנים.
נרים את רגל שמאל בברך כפופה ונפנה אותה החוצה כך שהברך פונה שמאלה.
נניח את כף רגל שמאל על רגל ימין, בהתאם ליכולת שלנו:
שלב א': האצבעות כף רגל שמאל נוגעות ברצפה והעקב מונח על הכרסול ימין.
שלב ב': נניח את כף רגל שמאל על שוק ימין או מעל לברך.
שלב ג': בעזרת היד נניח את כף רגל שמאל על ירך ימין, העקב כמה שיותר קרוב למפשעה.
אחרי שהנחנו את הרגל במקום שמאפשר לנו שיווי משקל, נחבר את כפות הידיים לפני החזה וניישר אותן למעלה. נדמיין שאנו עץ. ננשום 5 נשימות ונשחרר.
נבצע את התנוחה ברגל השניה.
שיהיה לכם יום יציב!
ההנחיה "לנשום אל הכאב" מזכה אותי במבטים של תמהון ממי שהגיע בפעם הראשונה לשיעור יוגה. הרי נושמים לריאות ואין לי ריאות ברגל. נכון, ברמה הפיזית אי אפשר לנשום לרגל. ביוגה משתמשים בשילוב של דמיון, נשימה, תחושה ולפעמים גם מגע כדי "לנשום לכאב". הריכוז באיבר או איזור כואב, בשילוב עם נשימה שקטה ובלי דרישה או ציפיה לשינוי – באופן פרדוקסאלי, מביא לשינוי בתחושה. הפעולה הזו עוזרת להרפות את השרירים שכיווצנו באופן לא רצוני סביב האיזור הכאב, משחררת מתח פיזי ונפשי ועובדת כמו קסם. המשך קריאה…